<h1>בה"ג הלכ' מיאון</h1>
<h2>דף יא:</h2>
האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה, תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה, ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות על זה ועל זה, ואם נטלה מזה ומזה תחזיר והולד ממזר מזה ומזה, ולא זה וזה מטמאין לה ולא זה וזה זכאין במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפר נדריה, היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה בת לוי מן המעשר בת כהן מן התרומה, ואין יורשיו של זה ויורשיו של זה יורשין כתובתה, מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין, רבי יוסי אומר כתובתה על נכסי בעלה הראשון, רבי אלעזר אומר הראשון זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה, רבי שמעון אומר ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה, ואין הולד ממזר, נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו. מדקתני סיפא נשאת שלא ברשות בית דין אלא בעדים מכלל דרישא ברשות בית דין ובעד אחד, אלמא עד אחד מהימן. ותנן נמי הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי אשה ואשה מפי אשה מפי עבד מפי שפחה, אלמא עד אחד מהימן. וצריכה גט מזה ומזה, (פ"ח:) בשלמא מראשון תיבעי גט אלא משיני אמאי, זנות בעלמא הוא, אמר רב הונא גזירה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ונמצא אשת איש יוצאת בלא גט.
